החלטה בתיק ב"ש 090771/05

בפני בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים של המשיב. על פי עובדות כתב האישום, המצוי בבסיס הבקשה למעצר, היו המשיב והמתלוננת נשואים זה לזו, הורים ל- 6 ילדים, עלו ארצה בשנת 2003, התגוררו במרכז קליטה באשקלון. בספטמבר 2004 עברו להתגורר ברח' לוי אשכול 31/7 בנתניה.

במועדים שאינם ידועים לתביעה איים המשיב על המתלוננת, כי יחסל אותה. היכה אותה, נהג להתלוות אליה לכל מקום ואסר עליה לצאת לבדה מן הבית, מדי פעם מנע יציאתה מן הבית כשהוא נועל את דלת דירת המגורים, הכל על רקע חשד כי היא מתרועעת עם גבר אחר.

ביום 20.2.2005 יצאה לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים, לקחה עמה שניים מילדי הזוג על מנת שלא לעורר קנאתו של המשיב. מששבה שאל אותה היכן היתה, ולאחר שנכנסה לישון בחדר השינה, דרש ממנה לעזוב את החדר. היא הלכה לחדר הילדים, הוא נכנס אחריה לחדר הילדים כשאוחז בידו סכין מטבח בעלת להב 20 ס"מ, אמר לה שהיא היתה עם גבר אחר, התקרב אליה בעוד הסכין בידו.

הילדים חווים את האירוע. המתלוננת מנסה למנוע מהמשיב את דקירתה, אך הוא דוקר אותה באמצעות הסכין 11 דקירות בכל חלקי גופה, חלקן עמוקות, חלקן שטחיות, הפגיעות היו בגב, בחזה, בירך.

המתלוננת התמוטטה, אושפזה בבית החולים ומכאן העבירות המיוחסות למשיב, איומים, תקיפת בת זוג, חבלה בכוונה מחמירה. 

מכאן הבקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים.

המבקשת מציינת כי בידה ראיות להוכחת האשמה, הכוללות הודעות המתלוננת, שכנים, ילדם של בני הזוג, סכין שנתפסה מגואלת בדם, תעודות רפואיות, הודעת המשיב המהווה ראשית ראיה.

ב"כ המשיב מציינת כי המתלוננת עזבה את בית החולים לאחר קבלת טיפול רפואי, אינה חולקת על כך כי המשיב אחז סכין בידו, דקר את המתלוננת מספר פעמים, אך מבקשת להתיחס לחלופה בלבד.

מוסיפה ומציינת, כי המשיב אינו זוכר את האירוע.

הוגשה חוו"ד פסיכיאטרית בעניינו של המשיב ממנה עולה, כי המשיב אינו סובל ממחלת נפש במובן המשפטי של המלה, מבין את טיב ותוצאות מעשיו ואת ביצוע העבירה הבין בסבירות גבוהה טיב ותוצאות מעשיו, אינו זקוק לאשפוז פסיכיאטרי. חוו"ד זו מתישבת עם חוו"ד ראשונית שהוגשה במהלך מעצר הימים, ועל פי החלטתי מיום 21.3.2005 לא מצאתי מקום לאפשר קבלת חוו"ד נוספת בעניינו של המשיב.

לפיכך, השאלה היחידה שעל בית המשפט לדון בה, לאחר שהסכימה ב"כ המשיב לקיומן של ראיות לכאורה, הינה בחינת חלופת מעצר, כשבמרכז הבקשה עותרת ב"כ המשיב להפנותו לתסקיר שירות מבחן, מדובר במשיב חסר עבר פלילי, חלופת מעצר עתידה להיות אצל בני משפחתו במהלך 24 שעות ביממה. מדובר במסוכנות כלפי מתלוננת ספציפית, ועל כן שיורחק ממנה מרחק גיאוגרפי, יש בכך כדי לאיין מסוכנות לטענת ב"כ המשיב.

בנקודה זו משיב ב"כ המבקשת, כי מסכת של איומים ומכות היו מנת חלקה של המתלוננת, עוד בטרם עלו ארצה בשעה שהתגוררו באתיופיה.

לא בכל מקרה ומקרה יאפשר בית המשפט בחינת חלופת מעצר. נקבע בבש"פ 7399/01 באהר נ' מ"י, כי החובה להתייחס לחלופת מעצר בטרם יורה בית המשפט על מעצר עד לתום ההליכים, אין משמעותה בהכרח חלופת מעצר קונקרטית בכל מקרה ומקרה, שכן רבים המקרים בהם תהא טיבה של החלופה אשר תהא, אינה הולמת את נסיבות המקרה. יש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו ובמקום שאין הצדקה לחלופת מעצר, אין מקום לשלוח משיב לקבלת תסקיר ולהעמיס בכך על קציני המבחן, העמוסים ממילא לעייפה, ראה בש"פ 7819/04 כב' השופטת חיות.

אחיזה בסכין והשימוש בה הפכו למגינת לבנו, למכת מדינה, שיש להלחם בה עד חורמה כאשר העומדים בפרץ השתלטות הסכינאות על חיי החברה, הם השופטים בכבודם ובעצמם.

תוצאת השימוש בסכין אינה חייבת להיות בעלת משקל משנבחנת שאלת המעצר עד לתום ההליכים. עצם אחיזת הסכין והאיום בו על אחר, חייב להביא לתוצאה של מעצר, חייב ליתן "הד פומבי" לתוצאה זו, אולי בכך תגיע הרגיעה מפני תופעה איומה זו, הפושטת בחברה כסרטן.

לא אוכל לקבל טענת ב"כ המשיב, כי מדובר בשריטות גרידא, שריטות שדרך מקרה תוצאתן הן רק שריטות ולא שחיטה בפועל. שכן, האוחז בסכין ועושה בו שימוש אינו ער לעוצמת הכוח המופעל על הסכין, אשר תוצאת עוצמה זו תהא שריטה או שחיטה, או דקירה, או רצח. ואל לנו להתרשם מתוצאת השימוש בסכין, שכן התוצאה הינה מקרית בהחלט וחלקיק של שניה, ו/או מעט עוצמה נוספת על הסכין, ואנו מגיעים לקיפוח חיי אדם.

מספר רב של בקשות למעצר עד לתום ההליכים בעקבות שימוש בסכין, הגיע לטיפולי ובכולן הרקע הוא דבר של מה בכך, כמו למשל מריבה על שקית תה, כמו למשל שאלה לשלום הנאשם, כמו למשל פניה סתמית לנאשם שלא לעשן סמים מתחת לבנין המגורים בו מתגורר הפונה, כמו למשל פניה סתמית לנאשם שישב בקניון (כשהנאשם זה שוחרר למעצר בית; בעקבות דקירה שביצע, הפר מעצר הבית ודקר למוות אדם בקניון). ואירועי שוד המלווים בשימוש בסכין, או דוקרן ותקיפת אישה/בת זוג ואיומים עליה באמצעות סכין.

כל העושה שימוש בסכין מסוכן הוא, מסוכנותו מתעצמת בהיותו אובססיבי, ולא אוכל לקבל הטענה כי המשיב שלפני מסוכן אך ורק כלפי המתלוננת.

מי שטמונה בו אובססיביות, הרי שהאובססיביות יכולה ללבוש ולפשוט צורה כלפי קורבנות פוטנציאליים, ולאו דווקא כלפי בת הזוג בלבד בשל קנאה אובססיבית כלפיה.